גזר דין בתיק ת"פ 50621-03-11

1.      הנאשמים הודו בכתב אישום המייחס להם חמש עבירות שעניינן אי הגשת דוחות תקופתיים על פי חוק מס ערך מוסף. זאת, בתקופה מרוכזת יחסית, בין אפריל 2008 לבין פברואר 2009. בנסיבות העניין יתמקד הדיון בנאשמת 2 [ - ומכאן ולהלן - "הנאשמת"].

2.      בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשאלת הרשעת הנאשמת ובשאלת העונש ובנסיבות העניין ברי שבמוקד הדיון שאלת ההרשעה.

3.      לזכות הנאשמת הודאתה, העדר עבר פלילי ובפני בית המשפט גם תסקיר המצדד באי הרשעתה. הנימוק העיקרי המגולם בתסקיר הינו שמתנדבת הנאשמת במשטרה וכי אם תורשע רב החשש שלא תוכל להוסיף ולהתנדב. במישור הקונקרטי, זהו אף הנימוק העיקרי שנועד להצביע על נזק צפוי אם תורשע הנאשמת.

4.      אשר לעונש, מצדדת התביעה בשלושה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס, ובמישור המוחשי, ממליץ שירות המבחן על 250 שעות עבודה לתועלת הציבור.  זהו העונש ההולם לדעת ההגנה.

5.      רמת הענישה בעבירות מן הסוג שעל הפרק מחייבת הרשעה, בפרט כשהמחדלים לא הוסרו, ואולם סבר בנסיבות העניין בית המשפט לאפשר לבא כוחה הנכבד מאד של הנאשמת הזדמנות לאתר פסיקה שתלמד את בית המשפט שניתן בנסיבות המתאימות להימנע מהרשעה. פסיקה אכן הוגשה, ואף הועברה, כפי הראוי, לתגובת המאשימה. לסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה שהפסיקה שקיימת, ברובה, איזוטרית ואין בה כדי לבסס כדבעי את הטענה שקיים נתיב סלול שניתן להתקדם עליו לעבר החלטה בדבר אי הרשעה בעבירות מן הסוג הנדון, ובניגוד לעקרונות הפסיקה. בנסיבות העניין אף ראוי שאתייחס, ולו גם בקליפת האגוז, לפסיקה שטרח הסנגור הנכבד, איתר והגיש. תחילה יצוין פסק דין אחד מבית המשפט העליון, רע"פ 4606/01 סופר נ. מדינת ישראל בו, אכן נמנע בית המשפט מהרשעה. אך המדובר במקרה בו הוסרו המחדלים, בניגוד לפרשתנו (שימת לב בפרט לפסקה השניה בו מצוין שהמבקש הגיש את הדוחות), ומכאן, שיש קושי ללמוד הלכה לענייננו.

אמור מעתה - אם לאחר חיפוש כה נרחב לא עלה בידי ב"כ הנכבד עד מאד של הנאשמת לאתר, אלא פסק דין אחד ויחיד של בית המשפט העליון בו נסתיימה עבירה על החוק האמור ללא הרשעה, וגם פסק דין זה ניתן לפני שנים רבות מאד, ואף לאחר שהוסרו המחדלים, שלא כבפרשתנו, הרי שיש בכך כדי לבסס את עמדת המאשימה, שהכלל לפיו מחויבת נאשמת כגון זו שבפנינו בהרשעה, איתן ויציב. שאם לא כן, לבטח היה בידי ההגנה להציג פסיקה מנחה לטובתה בהיקף רב בהרבה.

לצד האמור הוצג פסק דין מחוזי אחד ויחיד התומך, לכאורה, בעמדות ההגנה, ושמקורו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.2.2012. נכון אני לתת ביטוי להערכתי שאלמלא מדובר היה בפסק דין חריג אחד, אולי ניתן היה לייחס לו יתר משקל, ולו גם עבור נאשמים שנסיבותיהם חריגות ] ראה - ע"פ 23401-11-11 מדינת ישראל נ. אוחיון]. אך, כאמור זה פסק הדין המחוזי היחיד. מעבר לכך, הוצגו מספר פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט השלום, אכן, באופן כללי, בכיוון אליו חותרת ההגנה.

6.      ומכאן למסקנות הדיון לפרשתנו. שעה שתמונת המצב בפסיקת בתי המשפט הינה כאמור לעיל, אין לומר שאכן אין כל בסיס לטענת בא כוחה הנכבד של הנאשמת שניתן להימנע מהרשעתה, אך מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהפסיקה הקיימת מועטת ואיזוטרית ובאופן כללי, כי התשתית להימנעות מהרשעת נאשם בנסיבות אלה - דקה. במישור היישומי מתבקשת המסקנה, שניתן, אמנם, להתבסס על פסיקה כאמור, אך רק בנסיבות קיצוניות, מובהקות ויוצאות דופן. לשון אחר: אין על הפרק מצב בו ניתן לומר שפסיקה קודמת, בפרט של ערכאות גבוהות, היה בה כדי לסלול דרך ממשית בה ניתן לילך ללא מורא, ולהגיע ליעד אליו חותרת ההגנה ולקבוע שניתן בלא קשיים יתירים להימנע מהרשעה, כשעל הפרק עבירות על חוק מס ערך מוסף (בנסיבות בהן לא הוסרו המחדלים). לכל היותר, נסלל נתיב ראשוני, כעין שביל עוקף, בו ניתן אכן, ללכת, אך ראוי לעשות זאת, אם, ורק אם, קיימות נסיבות יוצאות דופן במיוחד המצדיקות זאת. עיינתי בתסקיר, ושבתי ועיינתי בו, נתתי את הדעת לטענות ההגנה, ושבתי ונתתי את דעתי אליהן, ואינני בדעה שהמדובר בפרשה כה יוצאת דופן המצדיקה שימוש בנתיב החריג המאפשר, אולי, הימנעות מהרשעה - לא זה המקרה לכך. מעל הצורך אציין שהנזק הקונקרטי היחיד עליו הצביעה הנאשמת הוא אי יכולתה להתנדב במשטרה, נזק שאינו קיצוני, ומכל מקום, גם לכך אתייחס בהמשך דברי.

7.      לצד שיקולי ההרתעה הכלליים ולצד המסקנות המתבקשות מדיון בפסיקת בתי המשפט יצוין, שמחויב בית המשפט להנחה שנגרם למדינה נזק כלכלי מסוים, ולא בהכרח, שולי בהיקפו. אמנם, דוחה אני לחלוטין את טענות המאשימה שביקשה להעריך שהנזק שנגרם הינו רב, באשר להערכה זו אין תימוכין בעובדות כתב האישום, ואין לדעת על פי מה העריכה המאשימה את שהעריכה. עם זאת, שעה שנמנע נישום במשך תקופה המגיעה כדי כשנה לדווח על הכנסותיו, יש סבירות והיתכנות להנחה שנגרם למדינה נזק שאינו זניח, ועל בית המשפט לקחת זאת בחשבון.

         סוף דבר, לאחר שנדון הנושא בהרחבה וניתנה להגנה הזדמנות מלאה לשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתה, נמצא לקבוע שמחויב בית המשפט להרשיע את הנאשמים במיוחס להם, וכך נעשה.

         עם זאת, נכון בית המשפט לתת ביטוי להערכתו, כי, אם וככל שמתנדבת הנאשמת במשטרה, ותעלה שם לדיון שאלה האם להוסיף ולאפשר לה התנדבות זאת, לרבות, גם, אגב נשיאת נשק, יובהר, שלטעמי, אין בהרשעה זו, שמקורה בעבירות מסוג שונה בתכלית, כדי למנוע זאת, ומשיקולי שיקום אף נוטה הדעה לכך שראוי לאפשר לנאשמת להוסיף ולהתנדב במתכונת הקיימת, כמובן, בכפוף לשיקולי משטרת ישראל. ניתן להציג גזר דין זה למקבלי ההחלטות במשטרה.

8.      ואשר לעונש.  במישור זה נכון בית המשפט להטות את הכף לטובת הנאשמת, במידה רבה, על יסוד תסקיר שירות המבחן, שניתן באופן כללי לאפיינו לחיוב. תחילה יצוין שתומך התסקיר בעובדות אותן למד בית המשפט מעצם הודית הנאשמת בדבר חרטתה וצערה על הנסיבות אליהן נקלעה. בהמשך מצביע התסקיר על נסיבות חיים קשות שהיו נחלת הנאשמת במרבית חייה. בתוך כך יצוין שלא נעלמה מעיני בית המשפט גם העובדה ששירתה הנאשמת שירות ראוי בצה"ל, וכי היא עוסקת בפעילות התנדבותית במשטרת ישראל ובעזרה לנוער בסיכון. ראוי, ללא ספק, שיילקח הדבר בחשבון. במאמר מוסגר יצוין שלא נעלמה מעיני הטענה שנקלעה הנאשמת לביצוען של העבירות שעל  הפרק אגב מעשי שידול/הטעיה וכל כיוצא בזה שמקורן בעורכי דין מסוימים, ברם, בהעדר ביטוי לטענות אלה בעובדות כתב האישום ובהעדר כל תשתית ראייתית לנטען, מחויב אני להניח לטענות אלה. בשים לב לרמות הענישה המקובלות, ייתכן שראוי היה להורות על מאסר הנאשמת, ולו גם בעבודות שירות. בתוך כך יצוין שחוות דעת הממונה כלל לא הוזמנה. לסופו של יום, נכון אני במישור העונש להטות את הכף לשיקולים שלקולא ולא אסתיר שנעשה הדבר תוך מתן משקל ניכר לאמור בתסקיר ובפרט ביחס לנסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת. ומה גם שאילו סברתי עתה להזמין חוות דעת ממונה, היה הדבר גורם לנאשמת עינוי דין נוסף, ומכך ראוי להימנע (לא ברור מפני מה לא ביקשה המאשימה הזמנת חוות דעת עד הטיעונים לעונש, ולא היה כל קושי לעשות כן בתקופה בה המתין בית המשפט להשלמת תסקירה של הנאשמת). בנסיבות העניין אסתפק אפוא בקנס, בעבודות לתועלת הציבור ובתנאי.

9.      סוף דבר גוזר אני כדלקמן:

הנאשמת 1 - קנס בסך 50,000 ש"ח.

         הנאשמת 2 - קנס - קנס בסך 2,000 ש"ח או מאסר למשך 20 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד יום  1.2.13 ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק. אם הופקדו על ידי הנאשם כספים בעקבות צווי הבאה שהוציא בית המשפט, ייחשבו כספים אלה על חשבון הקנס; היתרה תוחזר לנאשם.

של"צ - הנאשמת תבצע של"צ בהיקף של 250 שעות בתיאום עם שירות המבחן.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום תעבור עבירה נוספת לפי חוק מס ערך מוסף.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 17 בינואר 2012, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: